יום שישי, 31 בינואר 2014

שבוע בגאורגיה פסח 2013
יום  רביעי לטיול 30.03.13

הר אושבה
הר בעל שני ראשים ואחד הפסגות הבולטות של הרי הקווקז. ממוקם בסוואנתי שבנפת מסטייה גאורגיה.




( אושבה - צולם מהדרך העולה ממסטייה לכיוון אושגולי)

למרות שאינו מדורג בין עשרת ההרים הגבוהים של הרי הקווקז, הוא ידוע כ"מטרהורן של הקווקז", בשל צורתו, הפסגה המשוננת, והדמיון למטרהורן שבהרי האלפים.



רוב התושבים הם סוואנים, המתגוררים למרגלות ההר.  גובה הפיסגה הצפונית 4,690 מטר, והפיסגה הדרומית גובהה 4,710 מטר.  ההר בנוי מגרניט.

מקור שמו של ההר לא ברור בדיוק. ישנם פירושים שונים הכולליםשמות כגון: "הדרך לשום מקום", "המקום של המכשפות סאבאת'". ישנו גם הסבר שמבסס את השם על השפה הסוואנית, מחלקים את המילה לשתיים ("אוש" - נורא ו"בה" - הר) ומקבלים "ההר הנורא".
 
אושבה ידוע גם כאחד ההרים הקשים לטיפוס מבין הרי הקווקז, בעל מדרונות תלולים. האדם הראשון שידוע כי טיפס לפיסגה הצפונית היה ג'ון גרפורד קוקלין בשנת 1888. הקבוצה הראשונה שידוע כי טיפסה לפיסגה הדרומית הייתה קבוצה שכללה 4 מטפסים גרמני, שווצרי ואוסטרלי, תחת פיקודו של ריקמר בשנת 1903.




אושגולי - אוּשגוּלי (הלב האמיץ ) 

קבוצת כפרים השוכנת ברכס אנגורי בסוואנתי עילית שבגאורגיה‏. 

ארבעת הכפרים הם:







ז'יבּיאני, הנמצא בגובה של 2,100 מטרים מעל גובה פני הים

צ'וויבּיאני

צ'אז'אשי


מוּרקמֶלי

בכל אחד מארבעת הכפרים הללו נמצאים מבנים שהוכרזו על ידי 

אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב - 1996, כחלק מההכרזה על חבל 

הארץ ההיסטורי סוואנתי עילית. בהכרזה של אונסק"ו נאמר כי 

ההיסטוריה של הכפרים נמשכת לאורך יותר מ-2000 שנים.   

גובהם הרב גרם לבידודם. כתוצאה מכך נשתמרו בהם רבות 

מהמסורות הדתיות והתרבותיות של הסוואנים.


טיול סוסים באושגולי - הדרך הנוחה לבוסס בבוץ 






הכפרים שוכנים למרגלות פסגתו של ההר שחארה, שהוא ההר הגבוה 

ביותר בגאורגיה ואחד הגבוהים ביותר בהרי הקווקז. גובה הכפרים 

באושגולי הוא בין 2,086 ל- 2,000 מטרים, והם נחשבים לחלק 

מהכפרים הגבוהים ביותר באירופה. במשך שישה חודשים בכל שנה 

הכפרים מכוסים בשלג, ולעיתים קרובות לא ניתן להגיע אליהם 

ממסטייה בגלל סגירת דרכי תחבורה. 


(בתמונה-הר שחארה )


באזור מתגוררות כ- 70 משפחות ויש בו בית ספר קטן. בכפרים יש 



מגדלי מצור רבים בסיגנון סוואנטי, וקפלת אושגולי 

הנמצאת בראש הגבעה ליד הכפרים מתוארכת למאה-12. 

















מבצר 'תמריס ציחה' הנחשב למקום קבורתה של המלכה תמר. 

( המגדל השחור)


נסענו  לאורך ערוץ נחל  זקניסטחאלי בנסיעת שטח ארוכה ומאתגרת 

באזור הררי, מיוער ויפה אזור זה מכוסה שלג 

רוב ימות השנה.




לא רחוק ממסטיה, על אם הדרך לאושגולי עצרנו ליד מגדל בודד. 

האגדה מספרת על שני נאהבים מכפרים שונים, שנהגו להיפגש כאן, 

יום אחד  נסחף הבחור במי הנהר וטבע והנערה סירבה לעזוב את 

המקום. אביה בנה למגוריה את המגדל . ומאז הוא נקרא 

מגדל הנאהבים.




























הצימר של שלווה ונרגיזה.

על הכביש יש שלט בעברית הכניסה דרך דלת ברזל בחומה. שלווה זה 

שם של גבר שלהנאתו מגלף בעץ בכל מקום מצויים יצירות שלו 

לוחות וקישוטים מגולפים בעץ.



אישתו נרגיזה מארגנת ערבי שירה יחד עם ביתה לאחר ארוחת 

הערב שהיא מכינה בעצמה. 





שבוע בגאורגיה פסח 2013

יום שלישי לטיול - 29.03.13



גאלטי – מוצ'אמטה - על גבעה מיוערת, כ-11 ק"מ מצפון-מזרח לקוטאיסי, נמצא מנזר גלאתי (Gelati), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המקום נבנה בתחילת המאה ה-12 על ידי המלך דוד הבנאי, ולבקשתו הוא נקבר מתחת לשער הכניסה הראשית – המסורת מספרת שאמר כי בדרך זו כל                                       נתין בממלכה יפקוד את קברו.  

















על המצבה טוענים שכתוב:  "דרוך על קברי"

במשך תקופה ארוכה פעלה כאן אקדמיה חשובה, שבה למדו לימודי תאולוגיה, מדעים, מוזיקה, שפות ועוד. למרות שהושחת 
כמה פעמים לאורך השנים במנזר נותרו ציורי פרסקו מרהיבים, רובם מהמאה ה-16, וכן כתבי יד מהמאות 17-12  מדרום ליד גלאתי שוכנת כנסיית מוצאמתה (Motsameta)  היפה מהמאה ה-8. הצופה 
אל נוף עוצר נשימה.



מערת הנטיפים פרימתאוס-מערת נטיפים יחודית מהארוכות בעולם שהתגלתה לפני מספר שנים בלבד. נמצאת ליד העיר  קוטאיסי  בחבל Tskaltubo.  אורכה של המערה לפי פרסומים הינו 20 קילומטרים אך החלק הפתוח למבקרים

הינו 1.5 קילומטר בלבד (עדיין ארוך מאוד). מבחינת היופי היא יפה, משהו יחודי למערה הינו שנחל זורם בה ויש בה דגים עיוורים ולבנים בגלל שלא נכנסה קרן שמש לשם שנים.



































זוגדידי היא בירתה  ההיסטורית של סמרגלו, המחוז ההיסטורי  שבמערב גאורגיה 

זוגדידי שוכנת על גדת נהר צ'חוֹאוּשי  במרחק 110 ק"מ מהים השחור היא הוכרזה לעיר  בשנת 1918  ואוכלוסייתה מונה 75,900 איש.

שמה של זוגדידי מורכב מ-2: זורג-דידי (דידי פירושו גדול). לראשונה נזכרת בכתובים בתחילת המאה ה-17  כמרכז הפוליטי, האדמניסטרטיבי והתרבותי של נסיכות אודישי או נסיכות מגרליה. ושימשה ככזו עד לשנת 1803.  
 נסיכי דדיאני בנו במחצית השנייה של המאה ה-19 ארמון שהיה בבעלותו של צ'ארלס לואיס נפולאון מוראט, נכדה של אחותו של נפולאון  שנשא לאישה, בשנת1868  את ביתו של אחד משליטי מגרליה האחרונים, סלומה דדיאני
הארמון נשרף בשנת 1894 
ושוחזר בשנת 2000 .
ארמון דדיאני הפך למוזאון
היסטורי בשנת 1921 
 וכולל בין מוצגיו 
את מסכת המוות של נפולאון,
תמונה של הקיסר הצרפתי,
על חימושו, סמלי האצולה שלו, 
רהיטיו וספריו.








אנגורי- הוא נהר בגאורגיה שחלקו עובר בגבול עם אבחזיה, רפובליקה אוטונומית בצפון - מערב גאורגיה. אורכו 213 ק"מ ןמקורו במדרונותיו הדרומיים של רכס הקווקז.
הנהר מתחיל את זרימתו ליד הר שחארה וזורם מטה מההרים לתוך אפיק צר ועמוק היוצרים מקום אידאלי לבניית סכר. הנהר עובר בדרכו מערבית לעיירהג'ווארי, שבמחוז מגרליה ונשפך לבסוף לים השחור.
בשנת 1980, הסתיימה בנייתו של סכר בטון, "סכר אנגורי", שנחשב לסכר המקומר הגבוה ביותר בעולם. בגובה 272 מטר על פני הים,
ולמעשה הקונסטרוקציה הגדולה ביותר בקווקז. בכך משחק הנהר
תפקיד מפתח בשוק האנרגייה


של גאורגיה. הקיבולת שלו 
היא 1.1 מיליון קוב מים,
ומייצר 4.5 מיליון קילוואט של אנרגיה מדי שנה, שהם
כ-40% מסך יצור האנרגיה של גאורגיה. קיבולת של 1,300 מגוואט לשעה.
מאז הקונפליקט הגאורגי-אבחזי (1992-1993), מוצבים חיילים גאורגים ואבחזים משני צידי הנהר. רוסיה מצידה מחזיקה במקום חיילי "חיל שלום". המעבר המוסדר היחיד על הנהר הוא "גשר אינגורי", שנבנה על ידי שבויי מלחמה גרמנים בשנים 1944-1948. ברבות השנים נוספו לנהר גם גשרים שנבנו באופן ארעי.


סוונטיסוונטי הינו מחוז הררי בצפון-מערב גיאורגיה, מוקף ברכס הרי הקווקז ומבודד משאר המדינה בעזרת טופוגרפיה טבעית. ארבע מהפסגות הגבוהות ביותר בקווקז נמצאות בסוונטי, כך שגם בקיץ הפסגות הגבוהות מכוסות בשלג ובקרחונים. (שחארה 5201 מ', טטנולדי 4974 מ')   בזכות בידודו, חבל סוונטי לא ידע כיבושים ותושביו הצליחו לשמור על שפתם הייחודית, על המסורת העתיקה ועל מנהגיהם האותנטיים.  הבידוד של סוונטי הביא, בין היתר, לכך שבמהלך המלחמות הרבות שידעה גאורגיה הובאו לאזור הרבה יצירות אמנות וחפצי קודש על מנת להגן עליהם, ורבים מהם נשארו בסוונטי עד היום, חלקם בבתים פרטיים, אחרים בכנסיות שמעוטרות ביצירות אמנות מרהיבות.


   הסוואנים הם אחת מן הקבוצות האתניות שמרכיבות את העם הגאורגי – ודוברים שפה משלהם – הקשורה למשפחת השפות הגאורגית – מעריכים שכיום יש כ-30,000 דוברי סוואנית ברחבי גיאורגיה (חלקם מתגוררים גם באבחזיה השכנה). יערות סבוכים ונהרות גועשים מסבירים את האופי המיוחד של התושבים המקומיים של מחוז סוונטי – 

הסוואנים הינם אנשים רציניים, קשי יום וחמורי סבר, השומרים
על מסורת רבת שנים של עצמאות פוליטית. עם זאת,
כשמכירים אותם יותר לעומק הם מתגלים כמארחים מדהימים, 
רקדנים, זמרים ושתיינים מעולים!

מחוז סוונטי נחשב לאזור המיושב הגבוה באירופה ולאחרונה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הארכיטקטורה המקומית המעניינת ומיוחדת במינה: ליד מרבית בתי המגורים נבנו מגדלים גבוהים מאבנים מאסיביות אשר בהם הסתתרה המשפחה במקרה של הגעת כובש זר, סכסוך בין הכפרים או נקמת דם. ברחבי סוונטי נותרו כ-175 מגדלים כאלה.

.
מסטייה- מֶסטיָה היא עיירה (דאבא‏) בנפת מסטיה שבמחוז סמגרלו וסוואנתי עילית בצפון-מערב גאורגיה, ומשמשת כמרכז המנהלתי של הנפה. העיירה שוכנת בגובה 1,500 מטר מעל פני הים על מדרונותיו הדרומיים של הרי הקווקז הגדול. 128 ק"מ מזוגדידי. אוכלוסייתה מונה 2,600 איש.


מבחינה היסטורית ואתנוגרפית נחשבה מסטיה תמיד כיישוב הראשי של סוואנתי עילית, ונודעה באופן רשמי בשם סֶתי. למרות גודלה הקטן היישוב היה מרכז תרבותי חשוב במשך דורות. 
בשנת 1968 הפכה באופן רשמי לעיירה, לפני כן נחשבה לכפר. רק בשנת 1935 נבנה הכביש המחבר בין מסטיה לעולם החיצוני. מאז סיום השלטון הסובייטי נעשה אך מעט לשיפור היישוב. מצד שני התפתחה תיירות של מטפסי הרים ונבנה, בפרברי היישוב, מוזיאון היסטורי-אתנוגרפי חדש. שם המוזיאון מוקדש לאלפיניסט הסוואני הראשון, יליד מסטיה, מיכאיל חרגיאני (1932-1969).


במרכז הכפר מתנוססים מספר מגדלי הגנה שהיו נפוצים במחוז ההיסטורי סוואנתי. אחד מהם פתוח לציבור. מגדלים אלה מתוארכים אחורה למאה ה-12


















את היום היפה סיימנו בלינה
 במסטייה במלון הצופה אל הכפר.

בית מלון במסטייה