שבוע בגאורגיה פסח 2013

יום שלישי לטיול - 29.03.13

גאלטי – מוצ'אמטה - על גבעה מיוערת, כ-11 ק"מ מצפון-מזרח לקוטאיסי, נמצא מנזר גלאתי (Gelati), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המקום נבנה בתחילת המאה ה-12 על ידי המלך דוד הבנאי, ולבקשתו הוא נקבר מתחת לשער הכניסה הראשית – המסורת מספרת שאמר כי בדרך זו כל                                       נתין בממלכה יפקוד את קברו.  

על המצבה טוענים שכתוב:  "דרוך על קברי"

במשך תקופה ארוכה פעלה כאן אקדמיה חשובה, שבה למדו לימודי תאולוגיה, מדעים, מוזיקה, שפות ועוד. למרות שהושחת 
כמה פעמים לאורך השנים במנזר נותרו ציורי פרסקו מרהיבים, רובם מהמאה ה-16, וכן כתבי יד מהמאות 17-12  מדרום ליד גלאתי שוכנת כנסיית מוצאמתה (Motsameta)  היפה מהמאה ה-8. הצופה 
אל נוף עוצר נשימה.

מערת הנטיפים פרימתאוס-מערת נטיפים יחודית מהארוכות בעולם שהתגלתה לפני מספר שנים בלבד. נמצאת ליד העיר  קוטאיסי  בחבל Tskaltubo.  אורכה של המערה לפי פרסומים הינו 20 קילומטרים אך החלק הפתוח למבקרים

הינו 1.5 קילומטר בלבד (עדיין ארוך מאוד). מבחינת היופי היא יפה, משהו יחודי למערה הינו שנחל זורם בה ויש בה דגים עיוורים ולבנים בגלל שלא נכנסה קרן שמש לשם שנים.

זוגדידי - היא בירתה  ההיסטורית של סמרגלו, המחוז ההיסטורי  שבמערב גאורגיה.  

זוגדידי שוכנת על גדת נהר צ'חוֹאוּשי  במרחק 110 ק"מ מהים השחור . היא הוכרזה לעיר  בשנת 1918  ואוכלוסייתה מונה 75,900 איש.

שמה של זוגדידי מורכב מ-2: זורג-דידי (דידי פירושו גדול). לראשונה נזכרת בכתובים בתחילת המאה ה-17  כמרכז הפוליטי, האדמניסטרטיבי והתרבותי של נסיכות אודישי או נסיכות מגרליה. ושימשה ככזו עד לשנת 1803.  

 נסיכי דדיאני בנו במחצית השנייה של המאה ה-19 ארמון שהיה בבעלותו של צ'ארלס לואיס נפולאון מוראט, נכדה של אחותו של נפולאון  שנשא לאישה, בשנת1868  את ביתו של אחד משליטי מגרליה האחרונים, סלומה דדיאני. 

הארמון נשרף בשנת 1894 
ושוחזר בשנת 2000 .
ארמון דדיאני הפך למוזאון
היסטורי בשנת 1921 
 וכולל בין מוצגיו 
את מסכת המוות של נפולאון,
תמונה של הקיסר הצרפתי,
על חימושו, סמלי האצולה שלו, 
רהיטיו וספריו.

אנגורי- הוא נהר בגאורגיה שחלקו עובר בגבול עם אבחזיה, רפובליקה אוטונומית בצפון - מערב גאורגיה. אורכו 213 ק"מ ןמקורו במדרונותיו הדרומיים של רכס הקווקז.

הנהר מתחיל את זרימתו ליד הר שחארה וזורם מטה מההרים לתוך אפיק צר ועמוק היוצרים מקום אידאלי לבניית סכר. הנהר עובר בדרכו מערבית לעיירה, ג'ווארי, שבמחוז מגרליה ונשפך לבסוף לים השחור.

בשנת 1980, הסתיימה בנייתו של סכר בטון, "סכר אנגורי", שנחשב לסכר המקומר הגבוה ביותר בעולם. בגובה 272 מטר על פני הים,
ולמעשה הקונסטרוקציה הגדולה ביותר בקווקז. בכך משחק הנהר
תפקיד מפתח בשוק האנרגייה

של גאורגיה. הקיבולת שלו היא 1.1 מיליון קוב מים,

ומייצר 4.5 מיליון קילוואט של אנרגיה מדי שנה, שהם

כ-40% מסך יצור האנרגיה של גאורגיה. קיבולת של 1,300 מגוואט לשעה.

מאז הקונפליקט הגאורגי-אבחזי (1992-1993), מוצבים חיילים גאורגים ואבחזים משני צידי הנהר. רוסיה מצידה מחזיקה במקום חיילי "חיל שלום". המעבר המוסדר היחיד על הנהר הוא "גשר אינגורי", שנבנה על ידי שבויי מלחמה גרמנים בשנים 1944-1948. ברבות השנים נוספו לנהר גם גשרים שנבנו באופן ארעי.

סוונטי- סוונטי הינו מחוז הררי בצפון-מערב גיאורגיה, מוקף ברכס הרי הקווקז ומבודד משאר המדינה בעזרת טופוגרפיה טבעית. ארבע מהפסגות הגבוהות ביותר בקווקז נמצאות בסוונטי, כך שגם בקיץ הפסגות הגבוהות מכוסות בשלג ובקרחונים. (שחארה 5201 מ', טטנולדי 4974 מ')   בזכות בידודו, חבל סוונטי לא ידע כיבושים ותושביו הצליחו לשמור על שפתם הייחודית, על המסורת העתיקה ועל מנהגיהם האותנטיים.  הבידוד של סוונטי הביא, בין היתר, לכך שבמהלך המלחמות הרבות שידעה גאורגיה הובאו לאזור הרבה יצירות אמנות וחפצי קודש על מנת להגן עליהם, ורבים מהם נשארו בסוונטי עד היום, חלקם בבתים פרטיים, אחרים בכנסיות שמעוטרות ביצירות אמנות מרהיבות.

   הסוואנים הם אחת מן הקבוצות האתניות שמרכיבות את העם הגאורגי – ודוברים שפה משלהם – הקשורה למשפחת השפות הגאורגית – מעריכים שכיום יש כ-30,000 דוברי סוואנית ברחבי גיאורגיה (חלקם מתגוררים גם באבחזיה השכנה). יערות סבוכים ונהרות גועשים מסבירים את האופי המיוחד של התושבים המקומיים של מחוז סוונטי – 

הסוואנים הינם אנשים רציניים, קשי יום וחמורי סבר, השומרים
על מסורת רבת שנים של עצמאות פוליטית. עם זאת,
כשמכירים אותם יותר לעומק הם מתגלים כמארחים מדהימים, 
רקדנים, זמרים ושתיינים מעולים!

מחוז סוונטי נחשב לאזור המיושב הגבוה באירופה ולאחרונה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הארכיטקטורה המקומית המעניינת ומיוחדת במינה: ליד מרבית בתי המגורים נבנו מגדלים גבוהים מאבנים מאסיביות אשר בהם הסתתרה המשפחה במקרה של הגעת כובש זר, סכסוך בין הכפרים או נקמת דם. ברחבי סוונטי נותרו כ-175 מגדלים כאלה.

.

מסטייה- מֶסטיָה היא עיירה (דאבא‏) בנפת מסטיה שבמחוז סמגרלו וסוואנתי עילית בצפון-מערב גאורגיה, ומשמשת כמרכז המנהלתי של הנפה. העיירה שוכנת בגובה 1,500 מטר מעל פני הים על מדרונותיו הדרומיים של הרי הקווקז הגדול. 128 ק"מ מזוגדידי. אוכלוסייתה מונה 2,600 איש.

מבחינה היסטורית ואתנוגרפית נחשבה מסטיה תמיד כיישוב הראשי של סוואנתי עילית, ונודעה באופן רשמי בשם סֶתי. למרות גודלה הקטן היישוב היה מרכז תרבותי חשוב במשך דורות. 
בשנת 1968 הפכה באופן רשמי לעיירה, לפני כן נחשבה לכפר. רק בשנת 1935 נבנה הכביש המחבר בין מסטיה לעולם החיצוני. מאז סיום השלטון הסובייטי נעשה אך מעט לשיפור היישוב. מצד שני התפתחה תיירות של מטפסי הרים ונבנה, בפרברי היישוב, מוזיאון היסטורי-אתנוגרפי חדש. שם המוזיאון מוקדש לאלפיניסט הסוואני הראשון, יליד מסטיה, מיכאיל חרגיאני (1932-1969).

במרכז הכפר מתנוססים מספר מגדלי הגנה שהיו נפוצים במחוז ההיסטורי סוואנתי. אחד מהם פתוח לציבור. מגדלים אלה מתוארכים אחורה למאה ה-12

את היום היפה סיימנו בלינה

 במסטייה במלון הצופה אל הכפר.

בית מלון במסטייה