ליד הבית -אתרים במערב הכנרת

15.09.14

כנסיית נס הלחם והדגים

 כנסיית הלחם והדגים (טבחה)

בעברית נקרא המקום "עין שבע", על שם ריכוז גדול של נביעות, רובם גופרתיים. מכאן מתחיל המוביל המלוח המוביל מים מלוחים מכאן ועד לדרום הכנרת.

 ביונית נקרא המקום "הפטפגון" - שבעת המעיינות.

החשוב במעיינות הוא "עין נור", הנובע בתוך בריכה מתומנת מרשימה. 

"עין שבע", המעיין השני בחשיבותו, נובע ליד בית דו - קומתי השייך

למסדר הפרנציסקאני. טבחה ידועה בנצרות כמקום בו ביצע ישו את נס

 הלחם והדגים.

 כיום מצויה במקום כנסיה חדשה, שנבנתה על שרידיה של כנסיה 

מהתקופה הביזנטית. על פי המסופר בספר מתי בברית החדשה האכיל

 ישו 1222 איש בעזרת חמש ככרות לחם ושני דגים בלבד.  כמו כן

מאמינים הנוצרים כי במקום זה התרחש נס נוסף בו לאחר מותו

 התגלה ישו למאמיניו הדייגים וציווה על שמעון הלא הוא פטרוס

 להמשיך את דרכו 

הר האושר

האכסניה והכנסייה הפרנציסקאנית בהר האושר נבנו בהר

האושר בשנים 1936 ו - 1938 היא השנה ה-15 לשלטונו של

 מוסליני. הכנסייה נבנתה ע"י האדריכל האיטלקי ברלוצ'י,

אשר בנה כנסיות רבות בארץ.  הר האושר מכונה כך כי כאן

נשא ישו את דרשת ההר שבה כל משפט מתחיל במילה אשרי:

"אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים.

אשרי האבלים, כי הם ינחמו.

אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ.

אשרי הרעבים והצמאים לצדק, כי הם ישבעו.

אשרי הרחמנים, כי הם ירחמו.

אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלוהים. אשרי רודפי שלום, כי בני אלוהים יקראו.

אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמים.

אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי."

(הבשורה על-פי מתי פרק ה, 4-55).

לפי המסורת, כאן בחר ישו את 50 השליחים. במקום נמצאת

כנסיה עם 2 צלעות, כאשר בכל צלע כתוב פסוק אחד מדרשת ההר.

  

כנסיית הר האושר היא כנסייה קתולית שנמצאת תחת ניהולו

של המסדר הפרנציסקאני, המסדר הגדול שבין מסדרי הזרם

הקתולי. בסמוך לכנסייה שוכן מנזר בו מתגוררות נזירות

שרובן ממוצא איטלקי. מכאן קיבל המנזר את הכינוי

"האכסניה האיטלקית". 

 (דבר והיפוכו בשלטים)

 הכנסייה ממוקמת על הר האושר ממנו תצפית יפה על האזור. הר זה

 ידוע גם בשמות הר נחום או "הר הביאטיאדים" "הר המבורכים"

בלטינית.

 מבט על טבחה מהר האושר

רחוב דונה גרציה - טבריה

דונה גרציה (חנה) נשיא (1510 - 1569)

דונה גרציה נולדה למשפחת בנבנישתי – משפחת אנוסים שחיה בעיר ליסבון שבפורטוגל. בגיל צעיר, בהיותה בת שמונה עשרה, נישאה דונה גרציה לפרנציסקו מנדס, בנקאי מאנוסי פורטוגל – תחילה בסתר, בטקס נישואין יהודי, ואחר כך בטקס רב משתתפים שהתקיים בכנסייה. שמונה שנים לאחר נישואיהם מת בעלה, ודונה גרציה נותרה אלמנה צעירה.

בינתיים גם הורע מצבם של יהודי ליסבון, ודונה גרציה, יחד עם בתה היחידה, ריינה, עברה לאנטוורפן שבבלגיה, ושם הצטרפה לעסקי הבנקאות של משפחת בעלה. 

 באנטוורפן פעלה למען האנוסים ועזרה בהברחתם, עד שנאלצה לברוח מן העיר בגלל מוצאה היהודי. בשנת 1545 הגיעה דונה גרציה לוונציה שבאיטליה – אך גם של לא מצאה מנוח לאורך זמן: מוצאה היהודי נתגלה והיא נאסרה.

לאחר שחרורה מן הכלא עברה דונה גרציה לעיר

פֶרָרָה באיטליה, שם היא הצטרפה לקהילה היהודית ושם גם החליטה להפסיק את חייה הכפולים כאנוסה ולחזור ליהדות בגלוי. בפררה המשיכה בפעילותה המסחרית הענפה וגם בעזרה לאנוסים.

בשנת 1553 עברה דונה גרציה לקושטא (=קונסנטינופול, איסטנבול), ושם חיתנה את בתה, ריינה, עם אחיינה, שחזר גם הוא ליהדות וקיבל את השם דון יוסף הנשיא. מקושטא ניהלה דונה גרציה את עסקי היבוא שלה, ועשתה רבות למען קהילות היהודים גם בתחום העזרה לנזקקים וגם בתחום החינוך היהודי.

דונה גרציה הקימה בנקים ברחבי העולים, אשר נועדו לשרת יהודים בלבד ולסייע ליהודים במצוקה באמצעות כסף שהיא נתנה. היא צפתה שליהודים תהיה שואה, כפי שראתה כבר בימיה, ורצתה שיהיה להם לאן לברוח במידת הצורך. מרכזים יהודיים במרוקו, פולין, איטליה ובעוד מקומות רבים- קמו בזכותה והם שקלטו יהודים שנים אח"כ, כאשר אלה היו נאלצו לברוח על נפשם בשל רדיפות על רקע יהודתם.  

 דונה גרציה נרתמה לסייע למגורשי ספרד ופורטוגל שביקשו לעלות ארצה; היא החלה לפעול למען חידוש הבנייה בטבריה והצליחה לקבל לשם כך זיכיון מן הסולטאן הטורקי, סולימאן המפואר ששלט אז בארץ. חתנה (ואחיינה), דון יוסף נשיא, הצטרף לפעילותה למען שיקום טבריה. יש אומרים כי דונה גרציה הייתה האישה המפורסמת והחשובה ביותר בהיסטוריה היהודית של ימי הביניים.  דונה גרציה נפטרה בטרם זכתה להגיע לארץ ישראל ולטבריה, בה ראתה את ראשית התיישבות היהודים בארץ ישראל.

המלון הסקוטי בטבריה - בית החולים הסקוטי