יום שישי, 31 בינואר 2014



שבוע בגאורגיה פסח 2013

יום שלישי לטיול - 29.03.13



גאלטי – מוצ'אמטה - על גבעה מיוערת, כ-11 ק"מ מצפון-מזרח לקוטאיסי, נמצא מנזר גלאתי (Gelati), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המקום נבנה בתחילת המאה ה-12 על ידי המלך דוד הבנאי, ולבקשתו הוא נקבר מתחת לשער הכניסה הראשית – המסורת מספרת שאמר כי בדרך זו כל                                       נתין בממלכה יפקוד את קברו.  

















על המצבה טוענים שכתוב:  "דרוך על קברי"

במשך תקופה ארוכה פעלה כאן אקדמיה חשובה, שבה למדו לימודי תאולוגיה, מדעים, מוזיקה, שפות ועוד. למרות שהושחת 
כמה פעמים לאורך השנים במנזר נותרו ציורי פרסקו מרהיבים, רובם מהמאה ה-16, וכן כתבי יד מהמאות 17-12  מדרום ליד גלאתי שוכנת כנסיית מוצאמתה (Motsameta)  היפה מהמאה ה-8. הצופה 
אל נוף עוצר נשימה.



מערת הנטיפים פרימתאוס-מערת נטיפים יחודית מהארוכות בעולם שהתגלתה לפני מספר שנים בלבד. נמצאת ליד העיר  קוטאיסי  בחבל Tskaltubo.  אורכה של המערה לפי פרסומים הינו 20 קילומטרים אך החלק הפתוח למבקרים

הינו 1.5 קילומטר בלבד (עדיין ארוך מאוד). מבחינת היופי היא יפה, משהו יחודי למערה הינו שנחל זורם בה ויש בה דגים עיוורים ולבנים בגלל שלא נכנסה קרן שמש לשם שנים.



































זוגדידי - היא בירתה  ההיסטורית של סמרגלו, המחוז ההיסטורי  שבמערב גאורגיה.  

זוגדידי שוכנת על גדת נהר צ'חוֹאוּשי  במרחק 110 ק"מ מהים השחור . היא הוכרזה לעיר  בשנת 1918  ואוכלוסייתה מונה 75,900 איש.

שמה של זוגדידי מורכב מ-2: זורג-דידי (דידי פירושו גדול). לראשונה נזכרת בכתובים בתחילת המאה ה-17  כמרכז הפוליטי, האדמניסטרטיבי והתרבותי של נסיכות אודישי או נסיכות מגרליה. ושימשה ככזו עד לשנת 1803.  
 נסיכי דדיאני בנו במחצית השנייה של המאה ה-19 ארמון שהיה בבעלותו של צ'ארלס לואיס נפולאון מוראט, נכדה של אחותו של נפולאון  שנשא לאישה, בשנת1868  את ביתו של אחד משליטי מגרליה האחרונים, סלומה דדיאני. 
הארמון נשרף בשנת 1894 
ושוחזר בשנת 2000 .
ארמון דדיאני הפך למוזאון
היסטורי בשנת 1921 
 וכולל בין מוצגיו 
את מסכת המוות של נפולאון,
תמונה של הקיסר הצרפתי,
על חימושו, סמלי האצולה שלו, 
רהיטיו וספריו.








אנגורי- הוא נהר בגאורגיה שחלקו עובר בגבול עם אבחזיה, רפובליקה אוטונומית בצפון - מערב גאורגיה. אורכו 213 ק"מ ןמקורו במדרונותיו הדרומיים של רכס הקווקז.
הנהר מתחיל את זרימתו ליד הר שחארה וזורם מטה מההרים לתוך אפיק צר ועמוק היוצרים מקום אידאלי לבניית סכר. הנהר עובר בדרכו מערבית לעיירה, ג'ווארי, שבמחוז מגרליה ונשפך לבסוף לים השחור.
בשנת 1980, הסתיימה בנייתו של סכר בטון, "סכר אנגורי", שנחשב לסכר המקומר הגבוה ביותר בעולם. בגובה 272 מטר על פני הים,
ולמעשה הקונסטרוקציה הגדולה ביותר בקווקז. בכך משחק הנהר
תפקיד מפתח בשוק האנרגייה


של גאורגיה. הקיבולת שלו 
היא 1.1 מיליון קוב מים,
ומייצר 4.5 מיליון קילוואט של אנרגיה מדי שנה, שהם
כ-40% מסך יצור האנרגיה של גאורגיה. קיבולת של 1,300 מגוואט לשעה.
מאז הקונפליקט הגאורגי-אבחזי (1992-1993), מוצבים חיילים גאורגים ואבחזים משני צידי הנהר. רוסיה מצידה מחזיקה במקום חיילי "חיל שלום". המעבר המוסדר היחיד על הנהר הוא "גשר אינגורי", שנבנה על ידי שבויי מלחמה גרמנים בשנים 1944-1948. ברבות השנים נוספו לנהר גם גשרים שנבנו באופן ארעי.


סוונטי- סוונטי הינו מחוז הררי בצפון-מערב גיאורגיה, מוקף ברכס הרי הקווקז ומבודד משאר המדינה בעזרת טופוגרפיה טבעית. ארבע מהפסגות הגבוהות ביותר בקווקז נמצאות בסוונטי, כך שגם בקיץ הפסגות הגבוהות מכוסות בשלג ובקרחונים. (שחארה 5201 מ', טטנולדי 4974 מ')   בזכות בידודו, חבל סוונטי לא ידע כיבושים ותושביו הצליחו לשמור על שפתם הייחודית, על המסורת העתיקה ועל מנהגיהם האותנטיים.  הבידוד של סוונטי הביא, בין היתר, לכך שבמהלך המלחמות הרבות שידעה גאורגיה הובאו לאזור הרבה יצירות אמנות וחפצי קודש על מנת להגן עליהם, ורבים מהם נשארו בסוונטי עד היום, חלקם בבתים פרטיים, אחרים בכנסיות שמעוטרות ביצירות אמנות מרהיבות.


   הסוואנים הם אחת מן הקבוצות האתניות שמרכיבות את העם הגאורגי – ודוברים שפה משלהם – הקשורה למשפחת השפות הגאורגית – מעריכים שכיום יש כ-30,000 דוברי סוואנית ברחבי גיאורגיה (חלקם מתגוררים גם באבחזיה השכנה). יערות סבוכים ונהרות גועשים מסבירים את האופי המיוחד של התושבים המקומיים של מחוז סוונטי – 

הסוואנים הינם אנשים רציניים, קשי יום וחמורי סבר, השומרים
על מסורת רבת שנים של עצמאות פוליטית. עם זאת,
כשמכירים אותם יותר לעומק הם מתגלים כמארחים מדהימים, 
רקדנים, זמרים ושתיינים מעולים!

מחוז סוונטי נחשב לאזור המיושב הגבוה באירופה ולאחרונה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הארכיטקטורה המקומית המעניינת ומיוחדת במינה: ליד מרבית בתי המגורים נבנו מגדלים גבוהים מאבנים מאסיביות אשר בהם הסתתרה המשפחה במקרה של הגעת כובש זר, סכסוך בין הכפרים או נקמת דם. ברחבי סוונטי נותרו כ-175 מגדלים כאלה.

.
מסטייה- מֶסטיָה היא עיירה (דאבא‏) בנפת מסטיה שבמחוז סמגרלו וסוואנתי עילית בצפון-מערב גאורגיה, ומשמשת כמרכז המנהלתי של הנפה. העיירה שוכנת בגובה 1,500 מטר מעל פני הים על מדרונותיו הדרומיים של הרי הקווקז הגדול. 128 ק"מ מזוגדידי. אוכלוסייתה מונה 2,600 איש.


מבחינה היסטורית ואתנוגרפית נחשבה מסטיה תמיד כיישוב הראשי של סוואנתי עילית, ונודעה באופן רשמי בשם סֶתי. למרות גודלה הקטן היישוב היה מרכז תרבותי חשוב במשך דורות. 
בשנת 1968 הפכה באופן רשמי לעיירה, לפני כן נחשבה לכפר. רק בשנת 1935 נבנה הכביש המחבר בין מסטיה לעולם החיצוני. מאז סיום השלטון הסובייטי נעשה אך מעט לשיפור היישוב. מצד שני התפתחה תיירות של מטפסי הרים ונבנה, בפרברי היישוב, מוזיאון היסטורי-אתנוגרפי חדש. שם המוזיאון מוקדש לאלפיניסט הסוואני הראשון, יליד מסטיה, מיכאיל חרגיאני (1932-1969).


במרכז הכפר מתנוססים מספר מגדלי הגנה שהיו נפוצים במחוז ההיסטורי סוואנתי. אחד מהם פתוח לציבור. מגדלים אלה מתוארכים אחורה למאה ה-12


















את היום היפה סיימנו בלינה
 במסטייה במלון הצופה אל הכפר.

בית מלון במסטייה






יום שני, 27 בינואר 2014

שבוע בגאורגיה פסח 27.03.13-01.04.13
המשך....

יום שני לטיול – 28.03.14
חזרה מקאזבגי בדרך הצבאית עד כביש מס' 1 שהוא הכביש המהיר הראשי של גאורגיה. הכביש הוא כביש בינלאומי השייך לרשת הכבישים E שבאירופה.























מונומנט האחווה- קילומטרים ספורים מגודאורי מגיעה הדרך הצבאית למונומנט האחווה של גאורגיה ורוסיה. את בניית המונומנט יזמו הרוסים בשנת 1983, לחגיגות 200 שנה לסיפוח גאורגיה לרוסיה אחרי חתימת חוזה גאוגרייבסק בשנת 1783. כוונת הרוסים הייתה להוכיח שגם בימים קשים של מתיחות האחווה קיימת. אנחנו לא הצלחנו להתקרב לאנדרטה בגלל גובה השלג אבל המקום שווה עצירה בגלל הציורים היפים על קירות המקום.



גורי - גורי ממוקמת כ-76 ק"מ מערבית לבירה טיביליסי  בנקודת המפגש בין נהר הליאחווי הגדול ונהר הקורה, 588 מטר מעל פני הים.
המקום שבו שוכנת גורי היה מאוכלס החל מתקופת הברונזה. על פי מקורות גאורגיים מימי הבניים, נוסדה העיר על ידי דוד הבנאי, מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת (1125-1089), שיישב אותה בפליטים מארמניה.
לאחר כיבוש העיר בשנת 1081 בידי האימפריה הרוסית, נכללה גורי בפלך טביליסי. אוכלוסיית העיר ושטחה גדלו. אולם, בתקופת שלטון הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, הרסה רעידת אדמה את העיר. מאוחר יותר, בתקופת השלטון הסובייטי, הפכה העיר למרכז תעשייתי חשוב. עם סיום השלטון הסובייטי סבלה העיר מהתמוטטות כלכלית ומהגירה שלילית. גורי ממוקמת בקרבת אזור הסכסוך הגאורגי- אוסטיי, ומקושרת לבירת הרפובליקה הבדלנית של דרום אוסטיה, צח'נוואלי, במסילת ברזל שאינה פעילה מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. בתחילת המאה ה-21 הגדילה גאורגיה את ההשקעה בתעשיות שבסביבת העיר. בית החולים המרכזי של צבא גאורגיה הועבר מטביליסי לגורי, ובאוקטובר2006 חודש בית החולים ושודרג. ב-1818 בינואר 2008 נחנך בגורי בסיס בסטנדרטים של נאט"ו, השני מסוגו בגאורגיה. הבסיס מכיל את חטיבת החי"ר ה-1 של כוחות היבשה הגאורגיים
 ב-7 באוגוסט 2008 פתחה גאורגיה במבצע לכיבוש צח'נוואלי, בירת המחוז הבדלני של  דרום אוסטיה. בתגובה פלשה  רוסיה לגאורגיה, כבשה את צחינוואלי ולאחר מכן, לאחר הפגזות כבדות, כבשה את העיר גורי  ב-11 באוגוסט.





מוזיאון סטלין-   המנהיג  הסובייטי יוסף סטלין נולד בעיר  ב-1878 וחי בה עד 1883. בשנת 1957 הפך בית הלבנים הצנוע שבו גדל למוזיאון לתהילתו הצבאית. המוזיאון מתעד את חיי סטלין מיום לידתו בגורי ועד למותו במוסקבה. אלה מתועדים בכתבי עיתונות, בעיקר תצלומים. המוזיאון כולל בין היתר את חפציו האישיים ומתנות שקיבל משליטי מדינות שונות. בחצר המוזיאון קרון הרכבת בו ערך את כל מסעותיו ברחבי ברית המועצות, ובו גם נסע כדי לקבל  בפוטסדאם את כניעת גרמניה בסוף מלחמת העולם השנייה. 
הפסל האחרון של סטלין באזור ברית המועצות לשעבר היה הפסל שנמצא ברחבת העיר, מול בניין העירייה, עד יוני 2010 אז הורד. במקומו צפויה להיבנות אנדרטה לזכר ההרוגים והנעדרים במלחמה בדרום אוסטיה.‏


 בצידו האחד של המוזיאון נמצא קרון הרכבת האישי של סטלין. הקרון, שמצופה שריון ושוקל 83 טון, היה בבעלותו ובשימושו של סטלין משנת 1941, וסטלין הופיע איתו בועידת יאלטה וועידת טהראן. הקרון נשלח למוזיאון לאחר ששוחזר, בשנת 1985, במגרש הקרונות של רוסטוב על הדון.














כוטאיסי- היא בירת מחוז אימרתי שבמערב גאורגיה, והעיר השנייה בגודלה בגאורגיה עם 189,700 תושבים. העיר שוכנת בחלקו הצפוני של  מישור קולכתי, סמוך להרי הקווקז הגדול, על שתי גדותיו של הנהר ריוני, ומרוחקת 221 ק"מ מערבית לטיבילסי בירת גאורגיה. בכותאיסי הייתה מרוכזת הקהילה היהודית השנייה בגודלה בגאורגיה.




















יהודי כותאיסי - בכותאיסי הייתה מרוכזת הקהילה היהודית השנייה בגודלה בגאורגיה, שעד גל העלייה הראשון בשנות ה-70 של המאה ה-20 מנתה למעלה מ-20,000 נפש. בעיר ניצב עדיין  בית הכנסת המפואר של הקהילה, שנחנך ב-1887, אחד משלושה בתי הכנסת שהיו בעיר. השלטונות המקומיים מטפחים את הרכוש הציבורי היהודי גם בהיעדר קהילה מאורגנת, שמתחילת  המאה ה- 21 מונה, בעקבות  גל העליה של שנות ה- 90, עשרות משפחות בלבד.












את יום הטיול השני סיימנו בלינה באחוזה כפרית שהייתה בעבר מעון נופש וספא לראשי המפלגה הקומוניסטית מציינים שסטלין מאוד אהב לבלות במקום זה. 
http://www.booking.com/hotel/ge/tskaltubo-spa-resort.he.html

לינה ב – tskltubo spa resort hotel

תם היום השני לטיולנו בגאורגיה יום שהתחיל בהרים מושלגים והסתיים בלינה בארמון ביער 


ההמשך יבוא,,, 


שבוע בגאורגיה פסח 27.03.13-01.04.13

בפסח (מרץ 2013) התארגנו כל החבורה או כפי שגיסי עמיר מכנה אותנו " חבורת הוואדי " לנסיעה לטיול ג'יפים בחו"ל, להבדיל מטיולי הג'יפים שאנחנו עורכים בארץ.  נוצר קשר עם דורי מטיולי דורון שארגן לנו טיול חורפי בלתי נשכח בגאורגיה.


טיול שהיו בו גשם וסופות שלגים ימי שמש יפים, נופים מדהימים, אוכל טוב ופגישות עם אנשים מעניינים.
וזה סיפור הטיול.